אני, אינדיאנה ג'ונס ואתםלפני חמש שנים הייתי צריך לבחור שיעור בחירה בשנה הראשונה ללימודי הכלכלה. בעקבות הריסון (פורד) בחרתי בקורס "ארכיאולוגיה מהי ?" - מבוא לארכיאולוגיה שהעביר פרופ' מפוזר אמיתי בשם יובל גורן מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בשיעור הראשון הבנתי שזה כל מה שראיתי באינדיאנה ג'ונס, מרתק, רומנטי אבל קצת יותר רציני. עוד הבנתי, שמרצה שאוהב עד כדי כך את עבודתו לא אמצא כנראה גם בעוד הרבה שיטוטים בחוגים אחרים. בחור בן ארבעים ומשהו שמתמוגג כמו ילד כשמזכיר את החפירה ההיא והתגלית ההיא. ילד שהגשים את החלום שלו ומנסה לגרום לעוד כמה להתמכר לסם, ממש חומר טוב... אושר צרוף! בקורס השני שלקחתי, שנה אחר כך, מבוא לפרה היסטוריה- האדם הקדמון, כבר עברתי מטה-מורפוזה מושלמת והחלטתי לשלב לימודי כלכלה וארכיאולוגיה. אמרתי לרן ברקאי, הדוקטור בן השלושים וקצת, שאני כאן בגלל אינדיאנה ג'ונס והטיול למאצ'ו פיצ'ו, זה הכל. הוא אמר שזאת בדיוק לא הסיבה ללמוד ארכיאולוגיה. כי כמובן שמי שעוסק במדע הזה חושב שהוא הכי מדעי והכי חשוב בעולם. סדרת סרטי הרפתקאות זה לסרטים, לא למגזיני המדעיים היוקרתיים. הסיבה העמוקה יותר ללמוד ארכיאולוגיה נעוצה בקורסים שבאו אחר כך. אחרי שכבר התמכרתי, לא יכולתי להרשות לעצמי שלא להבין מה קרה בשנייה שבאה אחרי. כך מיפיתי את התקופות, שההיסטוריה כבר לא הייתה מספיק עתיקה לארכיאולוגים (לפני 2000 שנה בערך). המשכתי ללמוד גם היסטוריה ועל התקופות הבאות ההיסטוריונים לימדו אותי. בסוף תיבלתי בפילוסופיה. היום אני חושב שזה הכרח וזכות להבין בכל התחומים הארכאיים הללו כי בשעה שאני הולך בכל מקום, מכל עיר, ארץ ובמיוחד כפר, וסתם רוכב בטבע על אופניים, אני מבין שאני הולך בחברת ענקים שהיו כאן שנה או מאה שנה או אפילו חמשת אלפים שנה לפנינו ומה עם מליון ומשהו...? כמעט כל התלמידים שלומדים בבית ספר תיכון וגם רוב מסיימי תואר ראשון חושבים לצערי ש פומפיי זה סוג של פומפייה, או קרוב של פופאי ושמוצא האדם מהסוני פלייסטיישן או מקסימום הולכים אחורה עד דוד בן- גוריון, שהיה מלך ישר אחרי שאול, ההוא מהשיר של אהוד בנאי. לדעתי, מי שלא מצליח להבין את העבר, מוותר על הסיכוי בעתיד.
מי שהעבר נהיר לו, האמת, הוא כבר לא כל כך מתעניין בעתיד, אלא נמשך עוד ועוד אל אותם מהלכי קרבות, ישובים עתיקים והתפתחות מדהימה שאנחנו התוצאה שלה. עוד סיבה מעולה ללימודים קיבלתי בשבועות האחרונים. לפני יומיים חזרתי מטיול, חרשתי את צרפת. ובכל עיר, מול עיני ראיתי נרקמות עלילות הגיבורים ההיסטוריים מהלימודים, איך נראית באמת מצודת האפיפיורות באביניון ואיך נראות מערות האדם הקדמון ולחשוב שבניגוד לכמעט כל האנשים שעוברים שם ואומרים וואו, אני ועוד כמה משועממים שקראו (לבר אחד מהם ממש פגשתי ברחוב עתיק באביניון) ממש יכולים להרגיש את רצף ההשתנות האנושית מלפני מליון וחצי שנה עד מהפכת האזרחים בארצות הברית גם לזרוק אנקדוטות, אבל בעיקר לראות את השינוי, החזרתיות, ואפילו לנתח אותם קצת. יש המכנים את הארכיאולוגיה – "פח הזבל של ההיסטוריה" כי זבל שהשאירו מי שעזבו אז את התל הוא מה שמצאנו שחפרנו בתל בית שמש לפני חמש שנים באמצע הקיץ, חבורה של שלושים פאנאטים מאוניברסיטת תל אביב. (לא הרבה תל אביביים אמיתיים רובם מאזור המרכז, חלק מהכפר ואפילו מהגולן, שהחיידק הזה טבוע בדמם ולמרות הספסלים הריקים ודרישות הסף המגוחכות החליטו כי זה המקצוע שירתק אותם לאוניברסיטה לשלוש ואולי להרבה יותר שנים). חיפשנו שם בתל ממצאים, כדים, זהב ואולי שלדים. אחרי חודש חפירה מצאנו חמישה מטרים של אדמה שעוז, דרור, ניר, את כאבי הגב הרווחנו ביושר וכך גם את החיבור הבלתי אמצעי לכמה רגבים וכמה טוריות שמאותו יום יהיו לחלק מהפנתיאון הביוגראפי שלנו. בקיצור, אני לא ממליץ לאף אחד ללכת וללמוד ארכיאולוגיה! עדיף שהארכיאולוגיה תישאר תחום שרק אני ועוד שלושים מטורפים בשנה מבינים בו ושאת הסודות שהתגלו לי במהלך הלימודים לא הרבה יכירו. באמת שללכת וללמוד מקצוע זה יותר חשוב, ואם צריך להוציא בשביל ארכיאולוגיה ארבע מאות ושבעים בפסיכומטרי, כנראה זה לא מקצוע. אני תוהה למה לעזאזל בזבזתי עוד שלוש מאות נקודות מיותרות ולמי מתלמידי הייתי תורם את כולן שילך להיות רופא. לדעתי, אין כמו ללמוד כדי לדעת, רק כדי להבין יותר טוב. השאר זו כבר הכשרה מקצועית, אותה אפשר גם לקבל ולקחת ממקומות אחרים. את הארכיאולוג שבי, בינתיים, אני שומר לפנסיה. הכותב הוא אסף בינשטוק, בעל תואר ראשון בארכיאולוגיה וכלכלה מאוניברסיטת תל אביב, מדריך קידום אישי ומנהל תחום GMAT ומוצרים בינלאומיים. |
