40 מעלות בצל

שלושה גמלים, שני בדווים בטנדר סובארו חבוט ובערך 50 כבשים היה המראה הראשון שראיתי כשפקחתי את עיני במושב הבד הצבעוני, הקשיח מרוב שימוש, של קו 380 המוביל לבאר שבע. דיונות מימין, דיונות משמאל ומבנה אחד גבוה דמוי ארובה עם אור אדום בקצהו שאף אחד לא יודע מה תפקידו ושאותו אני זוכר טוב מאוד מהניווטים בצבא, היה תמצית שאר הדברים שראיתי בדרכי לעיר האורות, בירת הנגב הידועה בשמה באר שבע.

אני חייב להודות ולהתוודות בפתח דברי, אני תל אביבי, נולדתי, גדלתי ובגרתי בתל אביב וגם היום אני גר בערך שם (קצת צפונית) ולכן אני לא מתיימר לכתוב כאן שלא ככזה.  

עם זאת , דבר אחד היה ברור לי עוד לפני שידעתי מה בכלל אני הולך ללמוד, וזה שזה יהיה בבאר שבע. אני לא יודע לתת לזה הסבר רציונאלי, זה פשוט נראה לי נכון באותו רגע (והאמת שגם בדיעבד).

יש משהו בחיבור הזה של האוויר המדברי היבש עם אווירת הניתוק והשוני מהעיר הגדולה, יחד עם תחושת הסולידריות של קבוצת אנשים כל כך גדולה שנמצאת רחוק מהבית. אף פעם לא תיארתי לעצמי שבשעה וחצי ברכבת אפשר להגיע כל כך רחוק מאיפה שהיית קודם ואני לא קונה את הטיעון הגיאוגרפי שמדובר בסך הכל במרחק של 100 קילומטרים.

את כור מחצבתי מיקמתי אי שם בלב שכונה ג' ,עם שני שותפים שלא טרחתי לתהות עד הסוף על קנקנם (ואוי איזו טעות זו היתה). וכך בבוקרו של יום ראשון שרבי, בחשש מה, עשיתי את דרכי לכיוון האוניברסיטה , כמובן אחרי שבערב לפני הקפדתי לפקוד את חנות כלי הכתיבה "שקר כלשהו" ולקנות כיד המלך קלסרים ועטים בשלל צבעי הקשת. את קמפוס האוניברסיטה לא היה מאוד קשה למצוא, היות ומדובר בנווה מדבר, תרתי משמע. מובלעת ירוקה של בניינים לבנים צחורים ומדשאות השוכנת ברחובה הראשי העמוס והמאובק של העיר ואליה נוהרים המוני אנשים נעולי סנדלי שורש ועוטים לראשם רעמת שיער שעוד לא טרחו לקצר מאז הטיול לדרום אמריקה (מודה, גם אני).

השאלה המרכזית, יש לומר, בכל העניין הזה לא היתה קשורה לאוניברסיטה או לעצם העובדה שהיא ממוקמת באמצע המדבר. השאלה האמיתית בכל העניין הזה היתה מה בדיוק אני הולך ללמוד? מה זה אומר הנדסת חשמל ומחשבים? לפי התגובות המוקדמות ששמעתי לפני שהתחלתי ללמוד יכולתי לשער בקלות שמצפה לי קריירה עשירה ומגוונת שנעה בין תיקון קומקומים חשמליים (דודה שלי מאוד שמחה שסופסוף הקומקום יחזור לחמם כמו פעם), להתקנת windows במחשבים , לפתיחת אתרי קזינו באינטרנט, לתכנות האורות בבית שיידלקו למשמע מחיאת כף, ועד טיפוס על עמודי חשמל כדי לתקן חוטים שנקרעו בסערה. מיותר לציין שכל התקוות הללו של הסובבים אותי התבדו די מהר אחרי שגם אני התחלתי להבין במה באמת מדובר.

אז קודם כל מדובר במתמטיקה.

התואר הארוך הזה ,מתחיל בדרך כלל בציפייה מתוחה של 150 סטודנטים ,גברים ברובם המכריע, צעירים ורעננים היושבים בכיתה ממוזגת ומחכים לראות מי יצעד פנימה ויעלה על הבמה הצמודה ללוח הלבן באורך של חצי מגרש כדורסל. לא חולף זמן רב ונכנס לכיתה בחור כבן 60 עם חולצה משובצת תחובה למחצה למכנסי הג'ינס הדהויים שנשארים במקומם ומצליחים להתנגד לכוחות המשיכה רק תודות לזוג שלייקעס אפרפרים שמחוברים אליהם באומץ. מכיס החולצה השמאלי מבצבצות בשובבות זוג משקפיים עבות מסגרת ועדשה אשר חיש ימצאו דרכם אל עבר חוטמו של המרצה לחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי 1 . 

הרבה גינוני טקס אין כאן ואחרי הצגה עצמית קצרה שבדרך כלל מסתכמת ב"שלום אני ד"ר .... ואני המרצה שלכם בקורס" , נכנסים לעניינים. בשעתיים הבאות ימלאו את הלוח שלל אותיות וסימנים ,חלקם חדשים יותר וחלקם חדשים פחות וכולם ללא יוצא מהכלל יהפכו להיות חברינו הקרובים ביותר בשנים הקרובות.  השיעור השני באותו יום נראה בדיוק אותו הדבר עם קצת פחות תמימות ולפעמים עם הבדל קטן בגוון המשבצות בחולצה של המרצה לאלגברה ליניארית.

כדי להבין את השפה המדוברת בעולם ההנדסה והפיסיקה צריך לשלוט בשפת הבסיס הכלל מדעית - המתמטיקה. אני שוב צריך להודות ולהתוודות שאני מאוד מחבב מתמטיקה, מה שהקל עלי את הבילוי של השעות הארוכות מול המספרים והאותיות היווניות המופרדות על ידי שלל קווים עקלקלים ונטויים באופן כזה או אחר.

הדרך להבנה ושליטה במתמטיקה אינה קלה אבל יש גמול לעמל הרב בדמות העולם השלם והחדש שנפתח בפני השולטים בשפה. זה קצת מזכיר לי את הסצנה הידועה מהסרט The Matrix שבה רואים מסך שנופל בו גשם של מספרים ואותיות ויש את הבחור שפשוט מסתכל בתוך זה ורואה תמונה. שלא יהיו טעויות, גם אחרי התואר אפשר לראות בסרט הזה רק מסך עם גשם ירוק של אותיות אבל במקומות אחרים בחיי היומיום שלנו התמונה באמת נראית אחרת.

את שלל קורסי המתמטיקה מעטרים בשנים הראשונות מספר קורסי מבואות חשובים ומעניינים בתחומים נוספים כגון: תכנות, פיזיקה, יסודות חשמל ורכיבים חשמליים, יסודות התקשורת ועיבוד אותות, גלים ומגנטיות, המרת אנרגיה ועוד רבים וטובים (וקשים).

גם אחרי שנתיים של לימודים ולילות ארוכים במעבדות המחשבים, או סתם בספרייה, עדיין קצת קשה למצוא את הקשר המלא בין מה שלמדת לבין העולם האלקטרוני המגוון הסובב אותנו ושולט בסדר יומנו, אבל איפשהו ביום בהיר אי שם בתחילת השנה השלישית אתה קם בבוקר ומגלה שאתה בעצם יודע בדיוק איך עובד המחשב שלך (וגם צריך לבנות בעצמך אחד כזה), אתה מבין לגמרי איך עובדת מצלמה דיגיטלית או לא דיגיטלית ומה זה צילום באור אינפרא אדום. אתה יכול להבין מה קורה כשיש ברק בחוץ ולמה החשמל נכבה בבית כשזה קורה. אתה מתחיל להבין מה זה רעש ולמה כששמים את היד על מכשיר הרדיו הוא פתאום קולט יותר טוב, ואתה אפילו יודע לבנות בעצמך רובוט קטן שיודע ללכת שמאלה כשאתה כותב לו את זה במחשב וימינה כשאתה כותב לו ימינה.

מה שכן, גם אחרי כל זה, אתה עדיין לא יודע לתקן לדודה שלך את הקומקום ואם תראה כבל חשמל קרוע עדיף שתקרא למישהו מחברת החשמל ולא תנסה לטפס על העמודים ולחבר אותו בקשר דייגים.

בקיצור ולסיכום, התואר מאוד מומלץ למי שמעניין אותו לדעת וגם לעסוק בעתיד בכל אחד מהתחומים שציינתי לעיל והיד קצרה מלפרט, נדרשת הרבה סבלנות והרבה מאמץ כי לא מדובר בדברים פשוטים להבנה, זה לוקח שנתיים להבין איפה אתה נמצא ולמה, אבל הסבלנות (כמו תמיד) משתלמת בסוף.

הכותב הוא חגי הורוביץ, בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל ומחשבים באוניברסית בן גוריון, לומד מדעי המוח באוניברסיטת בר אילן, מדריך קידום אישי ומנהל פורום התלמידים באינטרנט.