נרשמים עכשיו ונהנים מהטבה חד פעמית
שם מלא לא תקין
טלפון לא תקין

האם לימודי רפואה נועדו לעשירים בלבד?

תהליך הקבלה לבתי הספר לרפואה מצריך מהמועמדים יכולת כלכלית גבוהה, מה שפוגע באלו שידם אינה משגת. כמה כל זה עולה?

בימים אלה, כמדי שנה, מודיעות האוניברסיטאות בישראל לאלפי צעירים לחוצים אם זכו להימנות בין כ-500 בני המזל שיתחילו באוקטובר את שנתם הראשונה בבתי הספר לרפואה. תחושת האושר וההקלה שמביא עמו מכתב הקבלה היא עצומה. אך למרבה הצער, גם חוסר הצדק במנגנון שעומד מאחורי קבלה זו הוא עצום. תהליך הקבלה ללימודי הרפואה בישראל הפך בשנים האחרונות לסלקטיבי עד כדי כך שבאופן אבסורדי הוא מוחק את נתוני המועמדים (בגרות, פסיכומטרי ומבחני אישיות), ומסתבר שליכולת הכלכלית יש חלק משמעותי בהגשמת החלום.

הביקוש הגבוה ללימודי הרפואה ומיעוט המקומות הובילו לכך שמועמדים מוציאים ציוני בגרות ופסיכומטרי הקרובים כל כך למקסימום האפשרי, כפי שדורשות האוניברסיטאות כרף ראשוני, שניתן לומר שההבדלים האקדמיים ביניהם זניחים סטטיסטית. כדי להשיג את הציונים הללו לרוב נאלצים המועמדים לגשת כמה פעמים למבחן הפסיכומטרי ולבגרויות, ולשם כך נרשמים רבים מהם לקורסי הכנה פרטיים. אני למשל עברתי שני קורסים לקראת המבחן הפסיכומטרי וניגשתי אליו שש פעמים. במקביל, שיפרתי ציונים בשבעה מקצועות בגרות.

לאחר שהשיגו את הציונים הנכספים, יהיה על הרופאים לעתיד לעמוד ב"מבחני אישיות", המנפים שלושה מכל ארבעה מועמדים. במבחנים הללו נדרשים המועמדים לענות על שאלון אישי-ביוגרפי (לדוגמה, "תאר מעשה שעשית ואתה מתחרט עליו" או "תאר מקרה שאיבדת את אמונך בחבר"), או נשאלים על ידי רופאים שאלות אישיות כגון הנ"ל או על דילמות מתחום האתיקה. גם למבחנים אלה ניתן לגשת שנה אחר שנה, ורבים (אני ביניהם) עוברים אותם בהצלחה רק לאחר שכשלו בהם פעם אחת או יותר. בנוסף, בהתאם לחוקי הביקוש וההיצע, ניתן להתכונן גם אל מבחני האישיות בקורסי הכנה פרטיים.

האפשרות לשפר שוב ושוב את הנתונים האישיים הפכה את תהליך הקבלה לסוג של אתגר סיבולת: מי מסוגל לעמוד בעוד קורס הכנה למבחן הפסיכומטרי ולמבחני האישיות, להתמודד עם לחצי הבחינות, להוציא עוד ועוד נקודות בבגרות, ובעיקר - מי מסוגל להקריב את פרנסתו שנה אחר שנה כדי להצליח לעשות את כל זה כמו שצריך? הקו המחבר בין כל אלה הוא הכסף הרב שנדרש כדי לממשם, אם כהוצאה ישירה ואם כאי-הכנסה. כך למשל, קורס בגרות עולה 1,500-6,000 שקלים; קורס פסיכומטרי – כ-6,000 בממוצע; מבחן פסיכומטרי – 540; מבחני אישיות - כ-1,500 (ברוב האוניברסיטאות); קורס הכנה אליהם - עד 3,000; ואגרת רישום  לאוניברסיטה – כ-460 (ורבים נרשמים לארבעת בתי הספר לרפואה בארץ כדי להעלות את סיכויים להתקבל). וכאמור, לרוב כל זה מוכפל בכמה פעמים. איזו משפחה בעשירון התחתון תוכל לתת את עשרות אלפי השקלים האלו לבנה או בתה ששואפים להיות רופאים? כמה צעירים מהפריפריה מסוגלים להשיג את הסכומים האלו ועוד לא לעבוד במשרה מלאה שנה-שנתיים כדי לעמוד בדרישות הקורסים?

אין פלא אם כן שמועמדים רבים מתייאשים מהתהליך המייגע ונוסעים ללמוד בבתי ספר לרפואה בחו"לאפשרות יקרה גם כן (לעתים אפילו יותר מלימודים בישראל), שלרוב ממומנת במלואה מכיסי ההורים (אלו שיכולים כאמור). כיום מחצית מהסטאז'רים שעובדים בבתי החולים הם בוגרי בתי ספר כאלו - כך על פי נתוני התאחדות הסטודנטים לרפואה בישראל שהתפרסמו לפני כחודש.

אם תימשך מגמת העיוורון הזאת ולא תימצא הדרך להרחיב את שורות הסטודנטים לרפואה גם אל מי שאין ידו משגת, תיפגע החברה הישראלית פעמיים: בראש ובראשונה נפסיד הזדמנות אדירה למוביליות חברתית של צעירים מוכשרים משכבות מוחלשות, שלימודי הרפואה היו יכולים להיות עבורם מקפצה לקידום אמיתי; ושנית, נחמיץ את הגיוון האנושי והתרבותי שמערכת הבריאות משוועת לו. ברוב ארצות המערב, כולל בישראל, מרבית הרופאים שייכים לקבוצה החזקה יחסית בחברה או לקבוצת הרוב. ידוע כי רופא טוב יותר הוא כזה שיכול לתת טיפול המותאם לרקע התרבותי של  המטופל, גם זה המגיע משכבה חלשה, כיוון שהוא בא מרקע דומה. אם לא יהיה שינוי בתנאי הקבלה ללימודי הרפואה - האפליה הזאת תמשיך להתקיים דורות רבים הלאה. שינוי זה צריך להתחיל מהוספת מקומות לסטודנטים בבתי הספר לרפואה.

 

עמרי רחמימוב, 16.08.2016, חדשות בריאות, הארץ

נרשמים עכשיו ונהנים מהטבה חד פעמית
שם מלא לא תקין
טלפון לא תקין
סגור
X