לקבלת הצעה מעולה השאירו פרטים עכשיו:
שם מלא לא תקין
טלפון לא תקין

ראיון עם גיל הורסקי

ראיון עם גיל הורסקי, סטודנט ל-MBA ב-Kellogg, תכנית ה- MBA המובילה בארה"ב. קריאת חובה לכל מי ששוקל לימודי MBA בארה"ב.

הורסקי: "הדבר החשוב ביותר בתהליך הקבלה הוא הבנת התהליך לפרטיו, למידתו וחקירתו לעומק, השקעת זמן ומחשבה בכל שלב והיבט בתהליך וראיית התמונה השלמה".

רקע כללי

גיל הורסקי נולד בארה"ב ועלה לישראל בגיל 4. את שירותו הצבאי העביר בקש"ח (יחידת קשרי חוץ), בה היה מעורב בהקמתה של מחלקת הקישור האחראית על שיתוף הפעולה בין צה"ל לצבא הירדני בתקופת גיבוש הסכם השלום עם ירדן. לאחר שחרורו מהצבא למד תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, תואר אותו סיים בהצטיינות. הוא השתלב בעבודה בחברת הייעוץ אסטרטגי-ארגוני  "ד"ר עדנה פשר ושות`", שם עסק בפרויקטים ייעוציים, בעיקר בתחום האסטרטגיה העסקית והארגונית. העבודה כללה עריכת שינויים מבניים, ארגוניים, ותהליכים בחברות מולן עבד, ואיתור תחומי פעילות חדשים ופיתוח עסקי ללקוחות החברה. כמו כן, עסק בפיתוח עסקי לחו"ל של החברה עצמה (ד"ר עדנה פשר ושות`), בעיקר לאירופה, במסגרת מכרזים של האיחוד האירופי.  

מתי ומדוע החלטת ללמוד לתואר MBA בארה"ב?

תמיד ידעתי שאני רוצה ללמוד תואר שני בארה"ב, לא ידעתי איזה. עם הזמן זה הלך לכיוון של MBA. אין לי ממש רקע בתחום. למדתי הרי מדעי המדינה. עסקתי בתחום במסגרת עבודת הייעוץ אבל היה חסר לי עדיין הרקע אקדמי. עם הזמן מה שהתחיל לעניין אותי בעיקר היה תחום השיווק. התחלתי להתעניין בלימודי MBA בארה"ב באופן אקטיבי לפני כשנתיים: לברר על התחום, לדבר עם אנשים, להתחיל להבין מה קורה, מי נגד מי. כמובן שגם הייתי צריך לעבור את המסלול הרגיל של TOEFL,®GMAT, כל אלה.  

לאיזה אוניברסיטאות פנית ומדוע?

עבדתי לפי שיטה אסטרטגית: החלטתי להגיש מועמדות לשני בתי ספר שמבחינתי הם fantasy schools - קלוג (Kellogg) ושיקגו. אמרתי לעצמי, "אני יורה עליהם פול גז, אעשה כל מאמץ כדי להתקבל אליהם". קלוג ידוע מאד בתחום השיווק. זה מאד משך אותי, אבל לא רק זה. הקטע החברתי מאד חזק שם, והייחוד שלו הוא שבית הספר מנוהל על ידי הסטודנטים . בשיקגו, בית ספר שמאד ידוע כבית ספר של מימון, יש גם מחלקת שיווק מהטובות ביותר. בנוסף לכך, בחרתי שני בתי ספר שהאמנתי שיהיה לי סיכוי יותר סביר להתקבל  אליהם – Cornell ו-Darden.  

תאר את תהליך הגשת המועמדות (כתיבת  ה-Application)

התהליך ארך 8-9 חודשים. זו ממש עבודה "במשרה מלאה". חשוב מאד ללמוד את התהליך, כדי לבנות אסטרטגיה של מועמד. רוב האנשים שלא מצליחים להתקבל לתכניות מובילות בארה"ב פשוט לא מבינים את התהליך. זהו תהליך מורכב שבנוי מהמון מרכיבים קטנים, לא רק מ-®GMAT ומציונים. ניסיתי לבנות את הפסיפס הזה שנקרא תהליך הקבלה.

תן דוגמא למרכיב בתהליך שחלק מהאנשים לא מבינים את חשיבותו

Networking, יצירת קשרים. בכל תכנית שהגשתי אליה מועמדות דאגתי ליצור קשר עם סטודנט ישראלי אחד לפחות שלומד בה. בכל בית ספר שהגשתי אליו מועמדות פניתי גם לסטודנט שכיהן כנשיא מועדון השיווק, בדרך כלל סטודנט אמריקאי, ושאלתי אותו שאלות ספציפיות על התכנית, סיפרתו לו עד כמה אני מתעניין בה וכולי. במידת האפשר, פניתי לפעמים גם למרצים ולבוגרים. המשחק הוא די הדדי. מצד אחד, אני מאד רוצה לספר להם על עצמי ולהרשים אותם, ומצד שני, יש להם אינטרס לתהות על קנקנך, ואם הם מרגישים שאתה בסדר, לנסות למכור לך את בית הספר. מצאתי את עזרת הסטודנטים כעזרה אדירה, בעיקר עזרתם של הסטודנטים הישראלים, שיש להם את הקטע הישראלי של "כולנו אחים". אבל גם סטודנטים זרים יעזרו אם תצליח למצוא מכנה משותף איתם, כגון עניין בלימודי שיווק,  ותצליח ליצור דו שיח עמם. ואז, בשלב שהגעתי לביקור בביה"ס כבר יצאנו לארוחת ערב יחד, וממש נוצר קשר חברתי הדוק. הם מאד היפרו אותי. דרכם הבנתי בדיוק מה קורה בבית הספר במגמת השיווק. אתה יכול ללמוד מידע שיעזור לך לכתוב חיבורים טובים יותר. כך שביצירת קשרים השקעתי המון. בתחום זה, הרבה אנשים לא עושים את הצעד הנוסף. חשוב לא רק ליצור קשר עם אנשים אלא גם לתחזק אותו, כל הזמן לעדכן אותם. אך צריך גם להיזהר שזה לא יהיה לא בצורה מעיקה. אני הייתי מעדכן אותם שהנה, אני מגיע לבית הספר לביקור, האם אתם יכולים להיפגש אתי? אחרי שהגשתי מועמדות עדכנתי אותם וסיפרתי להם שעכשיו אני מחכה לתשובה. אחרי שהגיעה תשובה, עדכנתי אותם מהי. פה ושם גם שאלתי אותם שאלה. אני חושב שהיה לזה ערך מאד גדול בשני מובנים. ראשית, אתה משיג המון מידע שלא מופיע בחוברות המידע של בת הספר, ושנית, אני אמנם לא יכול להיות בטוח, אבל אני די משוכנע שבמקרים מסוימים סטודנטים שאתה מכיר או מרצים שמאד מתרשמים ממך זורקים מילה לוועדת הקבלה או אפילו שולחים דוא"ל (email) עם המלצה חמה.

אנשים יופתעו לדעת שמילה טובה של סטודנט שווה למילה של מרצה מבחינת בתי הספר. וועדות הקבלה מאד מעריכות מה סטודנטים או בוגרים אומרים. בבתי ספר כמו שיקגו או קורנל, למילה של סטודנט יש ערך רב מאוד. דוא"ל עם המלצה חמה מאד של תלמיד יכול במקרים מסוימים להעלות מועמד לשלב נוסף כדי שיחליטו בדיוק מה לעשות איתו. הרבה אנשים לא עושים את כל זה או, הכי גרוע, עושים אותו רע. למשל, הם שולחים למישהו דוא"ל אחד, ולאחר שהם מקבלים תשובה, לא עונים לו יותר. סטודנט שלומד בבית ספר שהגשתי אליו מועמדות, שטרח וכתב לי במשך שעה דוא"ל, שנתן לי כל כך הרבה מידע ואחר כך לא כתבתי לו תודה, בפעם הבאה כבר לא יעזור יותר מדי. זה מרכיב מאד משמעותי. בסופו של דבר, מעבר לתהליך ה-Application, לחיבורים ולמספרים, צריך לראות את הבן אדם וזה אפשרי רק  פנים אל פנים. אז יש את הראיון בשביל זה, ואפשר גם לנסות להרשים כמה שיותר אנשים עוד לפני הראיון. מילה של אנשי סגל, סטודנטים ובוגרים היא בעלת השפעה בתהליך הקבלה בעיקר בבתי הספר היותר קטנים. בבתי ספר יותר גדולים זה קצת יותר קשה.

יצרתי קשר גם עם אנשים מוועדת הקבלה, דרך שאלות לגיטימיות. למשל, אחרי צ`אט שהיה  עם ראש וועדת הקבלה באחת האוניברסיטאות, שלחתי לה דוא"ל לומר כמה נהניתי בצ`אט. היא ענתה לי מיד ומאז הייתי בקשר רציף איתה. כשבאתי הזכרתי לה מי אני, "גיל הורסקי מהצ`אט, מתעניין כבר חצי שנה בבית הספר שלך". השם שלי כבר היה על הרדאר. עם זאת, חשוב לציין שהגבול בין נטוורקינג לבין להיות מעיק הוא דק וצריך להיזהר, הם לא סובלים את מי שמתעלק עליהם.

האם יש לך טיפים לקוראים בנוגע לכתיבת החיבורים?

אני חושב שהרבה אנשים נופלים בחיבורים כי הם לא משקיעים בהם מספיק. עבדתי המון על החיבורים. השקעתי בהם תקופה מאד ארוכה. פרפקציוניסט עד רמת המילה. מה שעמד לנגד עיניי כל הזמן היה איך אני יוצר בידול  לעצמי. הייתי צריך למתג את עצמי, במיוחד בבתיה"ס הטובים. גם בלי להכיר את הנתונים המדויקים של המועמדים, אתה יודע שישנם אלפי מועמדים. מתוך עוגה של 100 אחוזים, בטח יש 40 אחוז שפוסלים אותם, יש 20 אחוז שאוטומטית מתקבלים כי הם עילויים חריגים ואז יש את השאר, 40 אחוז, חבר`ה טובים. אולי  אחד עם ציון ®GMAT יותר נמוך, השני עם ממוצע יותר גבוה, אבל כולם טובים וצריך בסופו של דבר לקבל החלטה מי יתקבל. לכן, בחיבורים ניסיתי להיות לא מיינסטרים. ניסיתי לענות על השאלות בצורה שהיא מאד סיפורית, שיהיה יותר מעניין לקורא, ואם יכולתי ניסיתי לשזור בהם הומור, קצת חלקים עצובים או אפילו מתח.  לקחתי סיכון מחושב אבל אמרתי, אני אלך על כל הקופה. שיגידו לעצמם, "מי זה הבנאדם הזה?", או "וואו, זה סיפור מעניין". לאוניברסיטת שיקגו התבקשתי לכתוב חיבור על הנושא הבא: אתה עולה במעלית עם הדיקן. מה תגיד לו בעשרים שניות? החלטתי לבנות סיפור מסגרת סביב זה. אני נמצא איתו במעלית, אומר לו שהגעתי כל הדרך מישראל, ואז אני תוקע את המעלית ואומר לו, "עכשיו תראה למה אתה צריך לקבל אותי...". החיבור מפרט את הסיבות ומסתיים במילים "אל תשכח שאני יודע איפה המשרד שלך נמצא...". מי שקורא את זה בטוח צוחק.

האם לדעתך כדאי לערוך ביקור מקדים בבתי הספר?

אני מאמין שכן. ראשית, אתה רוצה להתרשם בעצמך לאן תלך, איפה תבלה שנתיים. אתה רוצה להיות בטוח שזה מקום שאתה רוצה ללמוד בו. שנית, וחשוב יותר, אתה רוצה להרשים אותם. הרבה מבתי הספר מקיימים ראיונות טלפוניים או עורכים ראיונות בארץ ע"י בוגרים שלהם. החלטתי שה-face to face עם אנשים מוועדת הקבלה שם יהיה בעל הכי הרבה ערך. מאד מעריכים את העובדה שבאת לבקר. בחלק מבתי הספר התראיינתי, ובחלקם הייתה לי רק פגישה לא רשמית עם נציג מוועדת הקבלה. בקורנל, למשל, עדיין לא התחילו את הראיונות כשהגעתי. ראיינו אותי בטלפון כשחזרתי לארץ. בכל זאת, ביקשתי פגישה לא רשמית עם ראש וועדת הקבלה, שלחתי לה דוא"ל ישירות. בכל בית ספר שבו ביקרתי הכנתי תוכנית עמוסה. באתי לעבוד. הייתי רץ מפגישה לפגישה. הייתה לי מערכת קשרים ענפה עם אנשים בבית הספר. הביקור היה מאד אינטנסיבי - תוך עשרה ימים כיסיתי את כל בתי הספר. מאד שמחתי שעשיתי את זה. אני בעיקר ממליץ לבקר אחרי שכבר הגשת מועמדות אך לפני שוועדת הקבלה קיבלה החלטה. כך יש לך עדיין אפשרות לנסות "ולדחוף" את המועמדות שלך.

היה בית ספר שהגעת אליו והתאכזבת?

ההתרשמות מהביקורים ומיצירת הקשר עם אנשים בבתי הספר היא מאד סובייקטיבית. אתה יכול לדבר עם בוגר מאד נחמד ולחשוב שבית הספר מדליק או עם בוגר אנטיפת ולהתרשם לרעה. באותה מידה, אתה יכול להגיע לבית ספר והרושם שלך ייקבע לפי הסטודנט שפגשת באותו רגע. בתי הספר מאד שונים. בשיקגו פתחו השנה בניין חדש שמרכז את הלימודים בתכנית ה-MBA בבניין אחד, אבל לפני כן הלימודים התקיימו בכמה מבנים. אנשים הלכו בין הבניינים, קצת כמו באוניברסיטת תל אביב. בקלוג הרגשתי שזה בית ספר ענק. בקורנל הרגשתי אינטימיות, שזה קיבוץ, כולם מכירים את כולם ויש שלט שמודיע על כך שהגעת לבקר בבית הספר. יש יופי מיוחד בבתי הספר הקטנים. הם מאד אינטימיים. בגדולים אתה מרגיש חלק ממסה. מצד שני, בבתי הספר הגדולים יש יותר חברות שבאות לגייס עובדים, מבחר גדול יותר של מרצים ושל קורסים. לא היה בית ספר שאמרתי "וואו, אני לא רוצה להיות פה".

ספר על שלב הראיונות. האם היו הפתעות?

התכוננתי מאד לראיונות, כמו כל דבר שעשיתי בתהליך – לא השארתי שום דבר ליד הגורל. הכנתי רשימה של 30 שאלות, כתבתי על המחשב תשובות ושיננתי אותן. תמיד יש הפתעות. באיזשהו שלב יש את הפחד שאתה מתחיל להישמע כמו רובוט ששולף תשובות ברמה מונוטונית. השקעתי מאד בהכנה לקראת כל ראיון בלהתעמק בכל בית ספר ולהראות לו בדיוק למה אני רוצה אותו ולא רק ברמת הקטלוג. יש, כמובן, שאלות שמלחיצות אותך: לאיפה עוד הגשת מועמדות? לאן תלך אם תתקבל לשני בתי ספר, שלנו ועוד אחד? צריך להלך בין הטיפות. בקורנל שאלו אותי שאלה מאד יפה וקשה שלא הייתי מוכן אליה: כשהראיון הזה יסתיים, מה שלושת הדברים שהיית רוצה שנישאר איתם מהפגישה איתך? לא הייתי מוכן, אז היה לי רק שני דברים שיכולתי לומר להם בתשובה.

חלק מהראיונות התקיימו בארה"ב, חלקם בארץ והייתי אפילו בראיון בטורקיה.

היו גם סטודנטים שראיינו אותך?

היה בית ספר אחד שהיה בו בוגר יהודי שהתחיל לדבר איתי כמה מילים בעברית. שם הראיון כבר היה סגור. זה לא היה קורה בארץ, למצוא מישהו שכל כך התלהב מכך שאני מישראל וששנינו יהודים וצבא וכל זה. אבל זה לא משהו שאפשר לבנות עליו שיקרה – זה מזל.  

מה עשית בשלב ההמתנה? נכנסת בטירוף לצ`אטים ולפורומים הדנים בתהליך הקבלה?

החלק הכי קשה זה להמתין. המשכתי לעבוד, לדחוף קצת עם הנטוורקינג ולבדוק מה הסטטוס.

אחת התשובות הראשונות שקיבלתי היתה משיקגו. ראש וועדת הקבלה התקשר לכל מועמד אישית. אלי הוא התקשר ביום האחרון שבו מודיעים למועמדים על ההחלטה. יש לו קול בס עמוק. הייתי כל כך בשוק שהתחלתי לצעוק עליו למה רק עכשיו הוא מתקשר אלי ושאני כבר שבועיים מחכה לטלפון שלו. הוא אמר, "אני מצטער, לא יצא לי, הייתי עסוק בטלפונים אחרים". העובדה שהוא בעצמו מתקשר אליך להודיע לך על ההחלטה נותנת טאץ` אישי וגורמת לך להרגיש מאד מיוחד. ואז התחילו להגיע עוד הודעות. בקלוג הייתי בהתחלה ברשימת ההמתנה ואז התקבלתי. למעשה התקבלתי לכל המקומות שהגשתי אליהם מועמדות.

איך בחרת תכנית MBA בסופו של דבר?

התלבטתי מאד בין קלוג לשיקגו. גם רציתי לגור בשיקגו, אז זה התאים לתכניות שלי. אני לא אוהב את הדבקת התוויות לבתי הספר בארה"ב - קולומביה זה וול סטריט, קלוג זה רק שיווק וכולי. יש בזה אמת חלקית, אך בסופו של דבר בתי הספר הטובים טובים בהכל. בכל זאת הגעתי להכרה שאם אני רוצה ללכת על קריירה בתחום השיווק, קלוג הוא כנראה המקום שהכי יעזור לי להגיע לשם.

חברות שעוסקות בשיווק חוששות להעסיק ישראלים. האם אתה רואה את עצמך עובד בארה"ב אחרי הלימודים?

אני בהחלט רואה את עצמי עובד בארה"ב 3-4 שנים. מתחיל בתורAssistant Brand Manager  ומתקדם. זה בהחלט הכיוון, אבל אני מאד פתוח. בבית הספר נפתחות לך העיניים לדברים חדשים. זה חלק מהחוויה. לגבי הזרים, באמת יש בעיה. לא הרבה ישראלים הולכים לעבוד בשיווק. אני אישית לא חושש. אני מכיר את התרבות האמריקאית די טוב, אני יכול להביא עוד פרספקטיבה, טיילתי הרבה.  

לסיכום, מה הכי חשוב למועמד בתחילת הדרך?

להבין את התהליך מא` עד ת`, כל פסיק שיש בתוכו. אני דיברתי עם כל בן אדם שהיה מוכן לדבר אתי. הייתי מגיע לפגישה עם כל בן אדם שהתקבל מצויד ברשימות ורושם כל דבר שאנשים אומרים: מה עשית, איך עשית, מה אתה ממליץ. ישבתי גם עם אנשים שלא הצליחו להתקבל כדי להבין מה הם עשו לא טוב, מה הטעויות. שוחחתי עם בן אדם עם נתונים טובים שעשה הרבה טעויות. יש ספר מצוין, How To Get To The Top MBA Programs - "התנ"ך" של תהליך הקבלה. חשוב לקרוא אותו מא` עד ת`. הוא מסביר לך בצורה מושלמת את התהליך. חשוב להבין שצריך ליצור פסיפס מכל מרכיבי התהליך. חלק גדול מה-Application שלך זה נתונים: ציונים, ניסיון, ממליצים, חיבורים. עכשיו תלוי בך מה תעשה מהם. צריך לראות מה עושים עם זה, לחבר הכל יחד, לשזור את זה לסיפור. הרבה אנשים נשארים ברמת המרכיבים היבשים: ®GMAT, ציון תואר, ממלאים כמה רובריקות ב- Application און-ליין וזהו. אין להם מושג כמה הם טועים. זה פשוט לא יעבוד. צריך לעשות את הצעד הנוסף בתהליך הזה כדי להצליח בו.    

חזרה לארכיון החדשות >>

לקבלת הצעה מעולה השאירו פרטים עכשיו:
שם מלא לא תקין
טלפון לא תקין
סגור
a
X