סיכום החומר לבגרות בספרות

תוכן עניינים:

הים ביני ובינך / שמואל הנגיד – סיכום

"הים ביני ובינך" של שמואל הנגיד הוא שיר קינה על מות אחיו האהוב יצחק. התנופה הרגשית בשיר נבנית באמצעות הפנייה הישירה לאח המת. השיר בנוי כדיאלוג ומתקיים בין שני מרחבים:  המרחב הגשמי – בו מות אחיו הוא עובדה שהמשורר מכיר בה והמרחב המטאפיזי – בו ביקור הקבר מצטייר כמו ביקור של חבר שעודו בחיים. הדובר בא לבקר את אחיו, והאח יוצא אליו. הדובר מביט פנימה אל אבלו האישי ומביע את צערו באופן יומיומי וכמעט בנאלי.  ההוויה העיקרית היא הוויית האבל, הצער והיגון.

ניתוח השיר לפי בתים

בתים 1-3: השיר נפתח בשאלות רטוריות המדגישות את המרחק בין האחים, שלא ניתן לגשר עליו. עם זאת, הדובר מכריז שהוא נחוש לבקר את אחיו למרות שהוא מת, וכי לעולם לא יפסוק לעלות לקברו.

בתים 4-10: קינה על מות האח, תוך הדגשת המצוקה והכאב שחש הדובר.  כמו כן מתוארים  החסמים המונעים את החיבור המחודש בין האחים. ישנו שימוש חוזר במילה ״לא״, המדגיש את תחושת חוסר האונים של שמואל הנגיד.

בתים 11-15: המשורר נפרד מאחיו ומשלים עם העובדה שנשמתו נמצאת כעת בעולם הבא. השיר מסתיים בהפנמה עם האובדן של האח, ובנדר שלא לשכוח ולא לחדול לכאוב את מותו.

אמצעים אומנותיים בשיר

השיר שייך למחזור הקינות שכתב שמואל הנגיד ובו מאפייני תוכן הקבועים לשירי קינה: דברי הלל לנפטר, הרהורים קיומיים והאדרת הצער והכאב שבאובדן.

עם זאת, מיעוט הדימויים והמטאפורות בו ממחישים את הנימה האישית, וזאת על ידי הימנעות מכוונת משימוש בחלק ממאפייני התוכן המקובלים. הדובר מתרכז בביטוי הצער וסערת הרגשות המתחוללת בו.

שימוש בחרוז מבריח: לחלותך, קבורתך, באחוותך, לעומתך, מדגיש את הפנייה הישירה לאח המת.

בתפארת הפתיחה: שימוש בסמל המרכזי שמדגיש את הצער בשיר – הים.

בתפארת החתימה: השיר מסתיים בשבועה נחרצת לזכור את האח המת ומזכיר את האש, הסמל הנוסף בשיר. הייסורים הם כאש בוערת

ביקור הגברת הזקנה / פרידריך דירנמט

נושא המחזה

המחזה עוסק באובססיביות של החברה המודרנית כלפי כסף וממון.

עיר שלמה מתפתית להוציא להורג את איל, שמוצג כאדם אהוב מאוד בקהילה.

המסר של המחזה הוא שבחברה שלנו אין דבר שאי אפשר לקנות בכסף, אפילו ערכים נעלים כמו צדק, קדושת החיים, יושרה, וחברות.

דירנמנט משתמש בסטירה: ביקורת כלפי החברה על ידי הגזמה, בוטות, ציניות ואירוניה.

אף על פי כן, מטרתו של המחזה היא לבדר ולהצחיק.

העלילה

תושבי העיר גילן, נהפכים בהדרגה ובצורה קולקטיבית לקהילה שזוממת לבצע רצח של בן עירם,  דמותו של איל, בעבור תאוות ממון. מעשה הרצח הוא מעין נקמה של קלייר זחנסיאן, המיליונרית הזקנה, המבקשת את מותו של אהוב נעוריה,  אותו איל, כנקמה לכך שנטש אותה 45 שנה קודם, כנערה בהריון. מכאן גם שם המחזה ״ביקור הגברת הזקנה״.

התכנית של קלייר מסתמכת על דחיקת תושבי העיירה למצב של פשיטת רגל ואבטלה. לאחר הבאתם לסף ייאוש, הזקנה מציעה לשלם לתושבי גילן סכום עתק תמורת מה שהיא מגדירה כצדק כלפי איל, אחד מתושבי העיירה.

ראשית, תושבי העיירה עושים את המעשה הנורמטיבי, דהיינו דוחים את הצעתה מסיבות מוסריות.

עם זאת, הם מתחילים לרכוש מוצרי מותרות "בהקפה" על חשבון המיליארד המובטח, כלומר מתנהגים כעשירים. התושבים אט אט מקבלים את נחיצותו של המעשה, ואכן דואגים לרצוח את איל.  היחידים להביע קול התנגדות קלוש הם הכומר והמורה.

הקונפליקט במחזה

המחזה יוצר עימות בין מוסר לכסף מכיוון שהממון של הגברת הזקנה מפתה את תושבי גילן לבצע פשע.  במערכה השנייה ה״רוע״ מנצח בבירור, ותושבי גילן מתמכרים לקניית מותרות, ונכנסים לחובות, דבר הדוחף אותם אל נטישת ערכיהם המוסריים.  בכך, המסר המרכזי במחזה הוא נצחון הממון – פיתויי הכסף משחיתים בהדרגתיות את ערכיה המוסריים של החברה ושל האנשים בה.

המחזה הופך להיות מעין משל על השחתה מוסרית שמתרחשת בהדרגה, ובכך אין מי שיעמוד נגדה וימנע אותה.

הדמויות המרכזיות

קלייר זחנסיאן – הזקנה אפילו לא הולכת ברגל, אלא נישאת באפיריון על ידי משרתים – היא מורמת מעם, כמו נסיכה או דוכסית. קלייר חסרת כל רגש אנושי, ומראה אדישות למחוות של רצון טוב מתושבי העיירה, אפילו לבת שלה (שמתה) היא קוראת ״יצור״.

היא דמות כמו של אלה – כל יכולה ויודעת הכל, במהלך המחזה נרמז שקלייר כבר יודעת שתושבי העיירה יושחתו מוסרית ויערכו את טקס הרצח, עוד הרבה לפני הקוראים (ניתן לשים לב לכך בקריאה שנייה).

קלייר מונעת מרגשות זעם ונקמה חזקים, כלפי אדם שהיא רואה בו אויב, אך שהיה אהובה. בזאת, היא מאבדת אף יותר מאנושיותה.  הכסף שלה מעניק לה את כוחות העל הללו, ובכך מתחדד המסר המרכזי במחזה – הכסף הוא חזות הכל בעידן המודרני.

איל  – מתחיל את המחזה כדמות אהובה ואהודה בעיירה, ואף מיועד להפוך לראש העיר בסבירות גבוהה. עם זאת, במהלך המחזה קורה מהפך ביחס אנשי העיירה אליו. תחילה הם דוחים את ההצעה של קלייר, אך במערכה השנייה גם הוא כברמ בין שהם עומדים לבגוד בו. ואכן, בסוף המחזה הוא מוצא להורג.

גם בתוכו מתחולל מהפך: הוא עובר ממוטיבציה להילחם בזקנה ולהילחם על חפותו, להשלמה עם המצב ואף אובדן כל רצון להמשיך לחיות. האיבוד העצמי לדעת של איל ממחיש את העקרון שאין אף כוח אנושי שעומד מול כוחו של הכסף.

המסר של המחזה

המחזה נע על הציר שבין הריאליסטי לסוריאליסטי, בין הטרגי לקומי. הקורא מבין שהסיטואציה המתרחשת מאוד לא סבירה, אך דירנמט מקפיד לשמור על העלילה בגבולות הריאלי, וזאת כדי לחזק את המשל המרכזי בעלילה: כל החברה האנושית, על מנהיגיה ומוסדותיה, כורעת ברך אל מול הכוח החזק והעליון – הממון.

על השחיטה / חיים נחמן ביאליק

הרקע לשיר

ביאליק נשלח מטעם ועדת חקירה יהודית לחקור את מאורעות קישינייב בשנת 1904. מדובר בפוגרום אכזרי נגד יהודי העיר שכלל מעשי רצח, אונס וביזה. הוא כותב את השיר לפני יציאתו לשטח, ובו הוא מביע את זעמו על הפורעים ועל חוסר הצדק בעולם.

נושא השיר

הדובר מבכה את גורל היהודים בגולה בלשון מחודדת וסרקסטית. הכתיבה היא בגוף ראשון, אך הדובר מדבר בשם העם היהודי כולו. המחאה מופנית כלפי התליינים שביצעו את הרצח המתועב ביהודי קישינב ב- 1903,מחאה על חוסר האונים העצמי, על הצדק המאחר להופיע, ישנה גם מחאה נגד האל, שלא מילא את תפקידו כמשגיח על עמו הנבחר. השיר שנפתח בבקשת רחמים מסתיים בקללה ובנבואת חורבן.

משמעות שם השיר

רמיזה אירונית לברכת "על השחיטה" שאומר השוחט היהודי בשעת שחיטת בהמה. באמצעות ברכה זו השוחט למעשה מברך את ה' שייחד את עמו ונתן לו את דיני הכשרות והשחיטה. משמעות זו היא אירונית מאחר שהדובר מוחה על כך שהאל ייחד את עמו ובחר בו להיות העם הנשחט. ה' למעשה התיר לפורעים להתייחס אל היהודים כבהמות שמותר לשחוט אותם.

מבנה השיר

השיר מורכב מארבעה בתים שווים באורכם (שבע שורות בכל בית). בכל בית המבט מופנה למקום אחר ולגורם אחר בהדרגתיות מהשמיים אל הארץ:

  • בית א' – פנייה לשמיים. נימה של ייאוש וחוסר תקווה.
  • בית ב' – המבט מופנה אל הארץ. פניה לתליין שתפס את מקומו של האל ההופך את כל הארץ לגרדום (נימה של התגרות והתרסה).
  • בית ג' – פנייה לשמיים ולארץ. קריאה אל הצדק (=הצדק האלוהי. נימת זעם)
  • בית ד' – המבט לתהומות-לערער את יסודות העולם ולהחריבו מהיסוד, לנקום. דם הנרצחים יחלחל לתהומות ויחריב את העולם המסואב והמושחת עד היסוד.

"על השחיטה" הוא שיר פורקן, המבטא את התסכול הרב של ביאליק על מצב העם היהודי בגולה, ועל הקלות הבלתי נסבלת של זילות דמו. ביאליק מבטא את זעמו וייאושו מהעולם הזה שאדיש לחלוטין לטרגדיה של עמו, וגם האל אין בידו להושיע. כל שנותר לו הוא לייחל לנקמה ולחורבן העולם שבו מתרחשות זוועות שכאלה.

אמצעים אומנותיים

1.  חזרה על מילים

הכותב מחדד את תחושותיו ואת עמדתו ע"י חזרה על מילים.

  • בית א'- "אני", "עד מתי".
  • בית ב'- "דם", "לנצח".
  • בית ג'- "צדק"

2. שאלות רטוריות

בבית א' שואל הדובר :"עד מתי עד אנה ,עד מתי?"- שאלה שאין הדובר מצפה לתשובה עליה. תפקיד השאלות הרטוריות להביע תסכול, הן ממחישות זעקת ייאוש וחוסר האונים של הדובר, את התחושה שהפרעות ביהודים הן פרעות מתמשכות לאורך ההיסטוריה היהודית.  החזרה על מילת השלילה "אין" ממחישה את הייאוש וחוסר התקווה של הדובר.

3.  חריזה

קרדום (גרזן)- גרדום (במה או מכשיר שבאמצעותו מוציאים להורג). באה להדגיש את הסבל והקושי.

4.  סימני קריאה

מדגישים את זעקת הדובר ואת סערת הרגשות שלו, הקריאה לצדק.

5. מוטיב הדם

החזרה על המילה "דם" בשיר ממחישה את גודל הזוועה ואת תפקידו הייחודי בנקמה על הפוגרום. הנקמה תתבצע באמצעות דם החפים מפשע, קורבנם לא יהיה לשווא כי בעזרתו יחרב העולם הישן, והרוצחים מוכתמים לעד.

ראה שמש / רבי שלמה אבן גבירול

זהו שיר גדוש במאפייני שירת ימי הביניים. ניתן לפרשו במשמעות מילולית וסמלית:  כשיר טבע וכשיר צער וקינה.

מבחינת דרכי עיצוב נוקט השיר בכמה דרכים שהם אופייניות לשירת ימי הביניים עם כמה יוצאי דופן. אלמנט ראשון של דרכי עיצוב בשיר ראה שמש הוא כמובן השימוש בחרוז מבריח (למכסה, תכסה, ותחסה, מכוסה) המאפיין את שירת ימי הביניים. עם זאת הטור הראשון של אבן גבירול בשיר ראה שמש שאמור לשמש בתור "תפארת הפתיחה" אינו מתאפיין בחריזה פנימית בין הדלת והסוגר, חריגה שלעיתים קרובות ניתן למצוא אותה אצל אבן גבירול. דרכי עיצוב אחרות כולל כמובן מטאפורה של השוואת יקותיאל אל השמש והתאבלות של הטבע על שקיעתו.

השיר ראה שמש  מתאר את שקיעתה של השמש הנוטשת את האדמה והארץ ועוזבת אותה ערומה. אך לפתע משתנה מושא הקינה של האדמה שכן לא על השמש הממשית היא מתאבלת אלא על אובדנו של יקותיאל חברו הקרוב של הרשב"ג. כך במקום עולם טבעי המאבד את השמש למעשה מתגלה כי זהו אבן גבירול שמתאבל ונותר "עירום" לאחר מותו של חברו הטוב.

בשיר ראה שמש של אבן גבירול ניתן למצוא סימנים מוקדמים למה שלאחר מכן ישמש בתור טכניקה לירית רווחת וזה השימוש בתיאורים, בעיקר תיאורי נוף. זאת בכדי ללמד דבר מה לא על הנוף אלא על רגשותיו של הדובר דרך ביטוי חווית המציאות שלו. כלומר, בשיר ראה שמש משליך אבן גבירול את רגשותיו שלו על הטבע דרך תיאור שלו. לסיכום, ראה שמש הוא שיר אופייני למדי לדרכו היפה ומתוחכמת של רבי שלמה אבן גבירול לכתוב שירי קינה במסווה של שירי טבע. טכניקה  זו הקדימה בהרבה את זמנה על במת הספרות העולמית.

האדונית והרוכל / ש״י עגנון

סיפור מעגלי

  1. בתחילת הסיפור הרוכל אובד ביער אירופאי כלשהו, והמצב בו הוא נמצא מטעין במשמעות סמלית את אובדן הדרך שלו מהדת בסוף הסיפור.
  2. הרוכל מתחיל את הסיפור כיהודי דתי, וכך נשאר גם בסופו. תחילה הוא מתרחק מהדת אך לבסוף מוצא את עצמו בה, בעקבות הסכנה שהוא חש.
  3. בתחילת הסיפור רוכל מוכר לאדונית סכין, שאחר כך הופכת להיות הכלי שבו תנסה להרוג אותו (אירוניה).

המעגליות בסיפור "האדונית והרוכל" מבטאת את הביקורת של עגנון כלפי קהילות היהודים באירופה, שמיוצגות על ידי דמות הרוכל. הרוכל לא למד דבר ולא שינה דבר בדרך חייו, והמסר המרכזי של עגנון נוגע בחשיבות עולם הדת והדבקות של יהודי אירופה בה.

תהליך ההתקרבות בין האדונית והרוכל

תחילה מבקש ממנה מחסה עד שייפסקו הגשמים ומקבל רשות ללון ברפת. בלילה השני כבר עבר ללון בחדר של הכלים המלוכלכים. אט אט הם מתקרבים בשיחותיהם, והוא עובר ללון במיטתה. הוא מתאים עצמו לסביבתה הנוצרית, ואף טועם מאכלים לא כשרים, זאת תוך התרחקות מהדת.

המספר

בסיפור "האדונית והרוכל" המספר הוא יודע כל, ובעיקר חושף את נקודת המבט של הרוכל. עם זאת, עדיין יש בסיפור מסתורין מכיוון שהמספר אינו חושף לקורא את האמת על האדונית, ובכך יוצר אלמנט הפתעה ומתח. לעתים המספר אף מביע את דעתו על הנעשה – "ואפילו אדם אוהב אישה כשמשון את דלילה, לבסוף היא מהתלת בו".

מוטיבים מרכזיים באדונית והרוכל

א. הסעודה – מסמלת את החומריות שהתפשטה בעם היהודי בגולה.

ב. הסכין – מסמל את האבסורד שבו חיים היהודים באירופה. הרוכל נותן לאדונית את הסכין.

ג. הדרך – הרוכל מחזר על הפתחים ומסתובב בדרכים. אובדן הדרך הוא מטאפורה לאובדן דרך זהותי של יהודי אירופה.

הסיפור כמשל

בסיפור האדונית והרוכל דמות של יוסף, הרוכל, היא משל לעם היהודי בגולה. דמותו מייצגת את התמימות וקלות הדעת של קהילות ״השטייטעל״ באירופה, שעל אף הפוגרומים והאנטישמיות המשיכו כרגיל במדינות שבהן חיו. יתרה מכך, עגנון מבקר את היהודים שהידרדרו למנטליות חומרית ונהנתנית, והעדיפו אותה על פני הדת והמסורת. כשהרוכל מבין לקראת הסוף שהאדונית מסכנת את חייו, רק אז הוא חוזר לחיק הדת ומוותר על הנאות הבשר. הארמז ליוסף המקראי מטעין את דמותו של הרוכל בביקורת נוספת, היו ויוסף המקראי גם הוא גלה לארץ זה אך לא התפתה לאישה זרה.

לכל הפתרונות לבגרות בספרות – לחץ כאן. 

ניווט בכתבה

פוסטים נוספים בנושא​

דף-תכנית-גפן---פסיכומטרי-לתיכונים

אתגרי הלמידה של החוזרים מהמלחמה וכיצד אפשר להקל עליהם?

דף תכנית גפן - קדם פסיכומטרי

עולם תוכניות הגפ"ן – הרפורמה המאפשרת לבתי הספר לבחור לעצמם תכנים

דף קורס אנגלית מדוברת ואמי_רם למשרד הביטחון

זרקור על בגרות במתמטיקה

פורום בגרויות

8 דברים שלא ידעתם על מבחן אמיר"ם

יש לך שאלה?

רוצה להתייעץ עם מורה מנוסה? הפורום שלנו קיים במיוחד בשביל זה 🙂

פוסטים נוספים בנושא​

הפורום ששווה יותר

אם יש לך שאלה כלשהי ובא לך להתייעץ עם מורה מנוסה, הפורום שלנו קיים במיוחד בשביל זה 🙂
ניתן להעלות אליו כל שאלה שעולה על דעתך (בנושאים מקצועיים, כן? אנחנו פחות טובים במתכונים לעוגות שוקולד…) ואחד מהמורים שלנו ייתן לך את התשובה הטובה ביותר במהרה. 

 

עד 40% הנהחה קורסי בגרות בקידום
עד 40% הנחה קורסי בגרות קידום svg מובייל

הצעד הראשון שלך בקידום!

הפנייה התקבלה, נהיה איתך בקשר בהקדם!

הצעד הראשון שלך בקידום!

הפנייה התקבלה, נהיה איתך בקשר בהקדם!

אני רוצה להיות חלק ממשפחת קידום

העלאת קורות חיים

קורות החיים נשלחו בהצלחה!

הוספת קובץ

הוספת המלצה על מורה

תודה שהקדשת מזמנך לכתוב, זה לא ברור מאליו!

בקרוב כולם יוכלו לקרוא את ההמלצה באתר

הוספת המלצה לגפ"ן

תודה שהקדשת מזמנך לכתוב, זה לא ברור מאליו!

בקרוב כולם יוכלו לקרוא את ההמלצה באתר